החוק בארץ אוסר על נהיגה תחת השפעה של חומרים שעלולים לפגוע בצלילות הדעת ובכשירות המוטורית של הנהג, כגון אלכוהול או סמים.
בשני המקרים מדובר בעבירה שנחשבת לעבירה חמורה, מאחר שהיא עלולה לגרום לפגיעות גוף קשות ואף קטלניות, ועל כן היא כרוכה בזימון חובה למשפט, שאותו לא ניתן להמיר לקנס. במידה שהנהג יורשע בביצוע העבירה בתום המשפט שיתנהל נגדו, ייגזרו עליו עונשים שונים לפי חומרת נסיבות העבירה.
המקור החוקי לאיסור נהיגה תחת השפעת אלכוהול מעוגן, בין היתר, בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובתקנות 26(ב) ו-169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה אוסר על אדם לנהוג כשהוא "שיכור". "שיכור" מוגדר בסעיף 64ב לפקודה כמי שצרך אלכוהול מעבר לכמות המותרת או כמי שצרך סמים.
תקנה 26(2) לתקנות התעבורה קובעת כי אסור לאדם לנהוג ברכב כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול או סמים.
תקנה 169ב לתקנות אוסרת על אדם לנהוג ברכב, ואף רק להניע אותו, כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול או סמים. בנוסף, היא גם אוסר על בעל רכב או ממונה עליו להתיר לאדם אחר לנהוג בו, כשאותו אדם נתון תחת השפעת אלכוהול או סמים.
בעוד שאסור לנהוג תחת השפעת צריכת סמים מכל כמות שהיא, ואף כמות מינימאלית ביותר, אזי האיסור לנהוג תחת השפעת אלכוהול חל רק כאשר כמות האלכוהול שהנהג צרך הינה מעבר לכמות המותרת בחוק, וזאת בהתאם לממצאי בדיקת ינשוף או בדיקת דם/שתן.
עקרונית, תקנה 169א לתקנות התעבורה קובעת ש-"נהג שיכור" הינו נהג ששתה מעל 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר לפי בדיקת דם/שתן, או מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אוויר נשוף לפי בדיקת מכשיר הינשוף. אולם, בעקבות פסק הדין שניתן בעפ"ת מס' 25457-04-10 מ"י נגד עוזרי, שבו נקבע כי מכשיר הינשוף הינו אמנם מכשיר אמין באופן כללי, אולם תוצאותיו עדיין עלולות להתבטא תוך סטיית תקן, המשטרה נוהגת להגיש כתבי אישום בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול רק כאשר ממצאי בדיקת הינשוף של הנהג הצביעו על כמות של 290 מיקרוגרם לליטר אחד של אוויר נשוף.
מצד שני, במסגרת סעיף 64ב(3א) לפקודת התעבורה, הורד רף ההגדרה של נהג שיכור לגבי ארבעה סוגים ספציפיים של נהגים, ביניהם נהג צעיר (נהג שטרם הגיע לגיל 24 שנים במועד ביצוע העבירה), נהג חדש (נהג בעל וותק נהיגה של פחות משנתיים במועד ביצוע העבירה), נהג ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 ק"ג, או נהג ברכב ציבורי.
נהגים אלו יוגדרו כשיכורים אם יימצא לגביהם מעל 50 מיקרוגרם אלכוהול בלבד בליטר אחד של אוויר נשוף לפי בדיקת ינשוף, או מעל 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר לפי בדיקת דם/שתן.
יודגש שוב כי הקביעה האם הנהג הינו שיכור מאלכוהול או לאו, נקבעת באופן אובייקטיבי בלבד, בהתאם לממצאי בדיקת הינשוף או בדיקת הדם/שתן, והיא איננה נקבעת באופן סובייקטיבי, לפי תחושתו האישית של הנהג. לפיכך, אין כל משקל לטענתו של נהג שסבור שהוא צלול דיו כדי לנהוג, וכי לאלכוהול שהוא צרך אין כל השפעה עליו.
ככלל, לא מומלץ לסרב לבצע בדיקה לנוכחות אלכוהול בגופו של הנהג, למעט כאשר הוא מתבקש למסור דגימת דם והדבר עלול לפגוע בבריאותו.
שכן, סירוב לבצע בדיקה שלא בנסיבות אלו, עלול להוביל להרשעה אוטומטית של הנהג בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת כאמור בסעיף 64ד לפקודת התעבורה.
עם זאת, בפסיקה נקבע כי ניתן להרשיע נהג אוטומטית בביצוע העבירה, לפי סעיף 64ד לפקודה, רק בכפוף לקיומם של התנאים שמופיעים בסעיף 62ב(ב2) לפקודה, ולפיהם על השוטר להודיע לנהג קודם לכן מהי מטרת הבדיקה, לבקש ממנו את הסכמתו לבדיקה, ובעיקר להסביר לו את המשמעות המשפטית של הסירוב לערוך את הבדיקה.
כפי שצויין לעיל, נהג שחשוד בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים, יקבל זימון חובה למשפט, ללא אפשרות להמירו לתשלום קנס.
אם הנהג יורשע בביצוע העבירה בתום המשפט, הוא חשוף לעונשים שונים, ביניהם פסילת רישיון נהיגה, תשלום קנס כספי, מאסר על תנאי, ואף מאסר בפועל של שנתיים במקרים חמורים, כגון מקרים שבהם נגרם נזק לגוף או במקרה של נהג בעל עבר עשיר של עבירות תנועה.
נהג שחשוד בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, חשוף למעשה לשני סוגים של פסילת רישיון:
כאשר נהג שחשוד בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, רישיונו יילקח ממנו באופן מיידי, והוא יקבל זימון לשימוע תוך 3 ימים בפני קצין משטרה.
בתום השימוע יהיה על הקצין להחליט האם לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג למשך פרקי זמן ממושכים יותר, וזאת כמפורט להלן:
אם הנהג לא יופיע לשימוע, קצין המשטרה יהיה מוסמך לפסול את רישיון הנהיגה שלו גם שלא בפניו, והנהג ייחשב כמי שהודיעו לו על הפסילה, כך שאם הוא ינהג בתקופת הפסילה וייתפס הוא יואשם בעבירת נהיגה בפסילה.
בניגוד לפסילה השיפוטית, הפסילה המנהלית איננה מהווה עונש, מאחר שהנהג טרם הורשע בביצוע העבירה שמיוחסת לו, אלא היא נועדה "לצנן" את הנהג ולמנוע ממנו לשוב ולנהוג לפרק זמן מסוים.
בית משפט שהרשיע נהג בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול מוסמך לשלול את רישיונו למשך לפחות שנתיים, ואם המדובר בעבירה שניה של אותו נהג תוך שנה, אף למשך לפחות 4 שנים, וזאת לפי סעיף 39א לפקודת התעבורה.
מצד שני, סעיף זה גם מסמיך את בית המשפט להורות על תקופות פסילה קצרות יותר (כלומר, פחות משנתיים או ארבע שנים), ככל שהתקיימו נסיבות מיוחדות שמצדיקות, אותם עליו לפרט בפסק הדין.
מדובר למשל במקרים בהם מדובר בנהג שזקוק לרישיון הנהיגה באופן מקצועי ולצרכי מחייתו, כגון נהג אוטובוס או נהג מונית, או כאשר כמות האלכוהול שנמדדה אצל הנהג הייתה גבוהה באופן לא משמעותי מהרף המינימלי שקבוע בחוק, או כאשר לא נגרם כל נזק בגין ביצוע העבירה (חא נזק לגוף ולא נזק לרכוש), וכיו"ב.
כדי שנהג שרישיונו נפסל כאמור יוכל לחדש את רישיון הנהיגה שלו בתום תקופת הפסילה שלו, הוא ייאלץ לעבור בהצלחה מבחן נהיגה עיוני (תיאוריה), מבחן נהיגה מעשי (טסט), ובדיקת כושר נהיגה רפואי במסגרת המרב"ד – המכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
להתייעצות מקדימה ככל הניתן עם עו"ד תעבורה מומחה ישנה חשיבות רבה! השאירו פניה באתר, צרו קשר טלפוני או כתבו לנו בוואטסאפ.
מיטל אוטמזגין – עורך דין נהיגה ללא רישיון בבאר שבע וסביבתה הקרובה
טלפון נייד: 054-9433560
עו"ד מיטל אוטמזגין בעלת תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים, התמחות בשיווק.
© אין להעתיק או לשכפל את תוכן האתר ללא אישור מפורש בכתב מבעל האתר.
אתר זה נבנה ומקודם ע"י עופר אטלס
